פסק-דין בתיק ת"ק 27232-08-11

הצדדים הסמיכוני לפסוק בתביעות ההדדיות בהתאם להוראת סעיף 79א' לחוק בתי המשפט וזאת לאחר שמיעה קצרה של הנהגים ברכבים שהיו מעורבים בתאונה נשוא התביעות.

התאונה נשוא התביעות התרחשה ביום 21.7.11 ברחוב בן צבי שבקרית חיים בעת שהתובע/נתבע שכנגד (להלן: "התובע") שנסע ברכבו מסוג הונדה, מ.ר. 26-282-17 (להלן: "ההונדה") נסע ברחוב עצמו, ואילו הנתבע/תובע שכנגד (להלן: "הנתבע") יצא עם רכבו מסוג פורד מ.ר. 91-241-23 (להלן: "הפורד") בנסיעה לאחור מחניית ביתו אל הרחוב.

לטענת התובע, אשר רכבו נפגע בפינה הימנית קדמית, הנתבע יצא בנסיעה לאחור מבלי לבדוק שהרחוב פנוי וכתוצאה מכך פגע עם חלקו האחורי של הפורד בפינה הקדמית ימנית של ההונדה. לטענתו הוא לא יכול היה להבחין בפורד אלא רק כשהיה כבר קרוב למקום יציאתו, שכן בצד ימין של הכביש חנו רכבים אשר הסתירו את חניית הבית ממנה יצא הנתבע. מיד לכשהבחין בו בלם את רכבו, אולם לא הספיק למנוע את התרחשות התאונה.

הנתבע לעומתו טוען כי התאונה ארעה לאחר שכבר השלים את הנסיעה לאחור והחל בנסיעה קדימה, והתובע אשר הגיע במהירות התנגש בפורד תוך שהוא גורם לנזק לפינתו האחורית שמאלית. הנתבע הוסיף כי הוא שמע את רעש חריקת הבלמים של ההונדה ומכאן הסיק כי כנראה הבלמים של ההונדה לא היו תקינים ולכן התובע לא הצליח לבלום את רכבו ולהמנע מהפגיעה בפורד.

שני הצדדים הציגו בפני תמונות של נזקיהם, כאשר יש לציין כי בעוד שהתמונות ודו"ח השמאי של התובע נערך כשבועיים לאחר התאונה, הרי שהתמונות ודו"ח השמאי של הנתבע נערך רק בסוף חודש 8/11, דהיינו יותר מחודש לאחר ארוע התאונה (ולאחר שכתב התביעה של התובע הומצא לידי הנתבע!). נתון זה רלבנטי מאחר והתובע בעדותו בפני, לאחר עיון בתמונות הנזק של הנתבע טען כי הנזק הנראה בתמונות כלל לא נגרם בתאונה שכן הפורד פגע עם חלקו האחורי בצורה אנכית להונדה (ולא עם פינתו השמאלית אחורית בלבד), ולטענתו לאחר התאונה יצא מרכבו וראה שלפורד לא נגרם כל נזק.

מבחינת שיעור הנזק שנטען כי נגרם לכל אחד מהרכבים, הרי שנזקי התובע מסתכמים לסך של 3,144 ש"ח (2,794 ש"ח נזק ישיר + 350 ש"ח שכ"ט שמאי) ואילו נזקי הנתבע מסתכמים לסך של 3,816 ש"ח (3,436 ש"ח נזק ישיר + 380 ש"ח שכ"ט שמאי), כאשר כל צד מבקש גם את הוצאותיו.

יש לציין כי שני הצדדים לא תקנו את רכביהם אלא מסתמכים על חוות דעת השמאי מטעמם (אשר בשני המקרים לא כלל מע"מ בהערכתו בשל כך), כאשר התובע הוכיח כי שילם את שכ"ט השמאי בהצגת קבלה בעוד שהנתבע לא הציג קבלה המעידה על התשלום (אלא חשבון שכ"ט שמאי בלבד) חרף העובדה שניתנה לו האפשרות לעשות כן.

לאור ההסדר הדיוני, ולאחר ששמעתי את עדויות הנהגים ועיינתי במלוא המסמכים שהוצגו בפני, אני מוצאת לנכון לקבוע כי הנתבעים בתביעה העיקרית, ישלמו לתובע את הסך של 3,000 ש"ח כסכום כולל. התביעה שכנגד נדחית. מעבר לכך, כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום,  כ"ד  אדר תשע"ב, 18 מרץ 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: